הטעות הראשונה שלנו באותו הבוקר הייתה לבדוק את מזג האוויר ב- Accuweather ולהסתמך עליו. זאת הפעם החמישית שלי באירופה, מתוכן ארבע פעמים בסתו, ואיכשהו למרות שאני תמיד מצטיידת בבגדים חמים, אני תמיד מופתעת מחדש שקר שם בסתו כמו שכאן בחורף. אז הפעם הסתמכנו על כך שב- Accuweather היה כתוב שלא יירד גשם באותו היום. אמנם הבאנו מטריה אחת מהארץ, מתוך כוונה שאם יירד גשם, נצטייד באיטליה במטריה אירופאית משובחת שתחזיק מעמד לשנים (בהזדמנות זו אני תמיד מזכירה את המור"ק על המטריה הלונדונית שלי שהחזיקה 8 חורפים בארץ, ונהרסה רק עכב התעללות מכוונת מצד מישהו כשנשכחה באיזה מקום). רק לא תכננו שקניית המטריה תהיה כבר ביום הראשון, תחת לחץ של גשם זלעפות, מסוחר רחוב, ובמחיר מופקע. זה מה שקרה לנו כשהשארנו את המטריה הנוספת במלון. בהתחלה עוד התלבטנו וספגנו את הגשם הקליל. כשהגשם הפך למבול, וסוחר המטריות הכפיל את המכירות שלו במאות אחוזים, הצטרפנו גם אנחנו לסטטיסטיקה ורכשנו מטריה במחיר מופקע.
עוד לפני כן, נסענו למצודת סנטאנג'לו להביא את כרטיס ה- RomaPass שהזמנו באינטרנט. הכרטיס עולה 25 יורו לאדם, והוא נותן נסיעה בתחבורה ציבורית ברומא למשך 3 ימים, כניסה חינם לשני מוזיאונים והנחה בחלק מהמוזיאונים האחרים. במפה, סנטאנג'לו נראה ממש קרוב למלון. בפועל, היה מדובר בנסיעה באוטובוס + הליכה לא קצרה, ויחד עם בזבוז הזמן של התמצאות בתחבורה הציבורית ברומא, זה לקח שעתיים וחצי בערך עד שאספנו את הכרטיס ויכולנו באמת להתחיל לטייל.
תנו לי לספר לכם משהו על התחבורה הציבורית ברומא: היא רק מעט טובה יותר מזו של הארץ. וקשה לקרוא לזה מחמאה. יש כמה חברות אוטובוסים, המספרים של הקווים לא מעידים כלום על המסלול שלהם (לא לנוסע הממוצע לפחות), השמות של התחנות שונות בין השלטים בתחנה לבין השלטים שמתארים את המסלול, רק בחלק מהקווים יש לוח אלקטרוני עם חיווי לגבי התחנה שנמצאים בה, אי אפשר לקנות כרטיס אוטובוס בתוך האוטובוס אלא רק ב"טבקיה" (הפיצוציה האיטלקית), ובקיצור - לא משהו. למטרו יש רק שני קווים בכל רומא, כך שלרוב נסענו באוטובוס, וגם הנסיעות המעטות במטרו היו עם החלפה באמצע.
כשסוף סוף התחלנו לטייל, הגענו לפורום הרומאי. ראינו שם גם את שער טיטוס, שמתאר את הניצחון על היהודים במרד הגדול, בשנת 70 לספירה. בחלקו הפנימי של השער יש תבליט עם שחזור תהלוכת הובלת השלל והביזה מירושלים. זיהינו שם מנורה.
משם עלינו דרך גבעת פלטין והמשכנו לקולוסיאום. עם כרטיס ה- RomaPass שבידינו, עקפנו את התור בשני האתרים הנ"ל והרגשנו נורא טוב עם עצמנו.
מהקולוסיאום לקחנו מטרו למזרקת טרווי (Fontana di Trevi), המזרקה המפורסמת שאליה זורקים כסף כדי לחזור שוב לרומא. הכרחתי את אור לזרוק כמה יורו-סנט למזרקה. זה היה קצת מצחיק כשיומיים לאחר מכן חזרנו אליה שוב כדי להגיע לאתר קרוב אלייה. צילמנו שם גם כמה שחפים יפים.
משם המשכנו ברגל לפנתיאון, זה מבנה רומי עתיק ששימש פעם כמקדש כל האלים, אחר כך כבית משפט וחצר לקיסר, והחל מהמאה ה-7 ככנסייה, הנקראת סנטה מריה רוטונדה (Santa Maria Rotonda). זו הייתה הכנסייה הראשונה משורה ארוכה (מדי) של כנסיות שראינו בעשרת הימים שלנו באיטליה.
ליד הפנתיאון יש גלידריה מומלצת בשם Giolitti (בכתובת Via degli Uffici del Vicario 40), שפתחה רשמית את מנהג הגלידה היומית שלנו. בנוסף, המליצו לנו על קפה Tazza D'Oro (בכתובת Via degli Orfani 84). משהו מצחיק קרה: בדרך לפנתיאון נתקלנו בקפה Tazza D'Oro בכתובת אחרת. לא היינו בטוחים שזה אכן לא המקום, ולכן נכנסנו ושתינו קפוצ'ינו. את הקפוצ'ינו הכי טוב ששתינו באיטליה. אחרי הגלידריה, מצאנו את Tazza D'Oro האמיתי. היינו חייבים לשתות גם שם קפה, כי המליצו לנו על בית הקפה הזה בחום. אז שתינו גם שם. היה נחמד, לא יותר מזה. הצטיידנו שם גם בקפה טחון למכונת קפה הביתה.
לסיום הערב, הלכנו לפיאצה די ספניה לראות את המדרגות הספרדיות. ציפינו ליותר מדרגות. מוכר פרחים דחף לנו שם פרחים ב- 4 יורו. לא רצינו בכלל פרחים. אני יודעת שזה נשמע כאילו אנחנו פראיירים, אבל היה ממש קשה להתנגד, ממש נפלנו בפח. סוחרי הרחוב שם נודניקים על גבול האגרסיביים, ולמדנו את זה מהנסיון של אותו הערב. אור ניסה למכור את זה אחר כך בחזרה לאיזה סוחר, כמובן ללא הצלחה. אז נתנו את זה לפביו כשהגענו למלון.
* תוספות מאוחרות, עוד באותו היום:
1. הצטלמנו עם תוכי חמוד בשם רוברטו. כיוון ש- Budgie באנגלית זה תוכון, הוא זכה מאיתנו לשם רוברטו באדג'י (דומה לשחקן הכדורגל האיטלקי רוברטו באדג'יו).
2. עמדנו לבד בתחנת אוטובוס וחיכינו לאוטובוס. הגיע איזה איטלקי שנראה קצת משוגע והתחיל לדבר בשטף באיטלקית, כשכל מה שהצלחנו להבין מדבריו היה "פאולה, פאולה, פאולה" (שם של תחנת אוטובוס אחרת). לא הספקנו אפילו לעצור אותו כדי להגיד לו שאנחנו לא דוברי איטלקית. כשהוא שם לב שאנחנו לא מבינים אותו, הוא אמר לנו באיטלקית משהו כמו "אתם לא מדברים איטלקית, נכון? לא הבנתם אף מילה ממה שאמרתי". כשהנהנו, הוא שאל אותנו באנגלית מאיפה אנחנו. כשאמרנו לו שאנחנו מישראל, הוא שאל אם אנחנו יהודים. אמרנו שכן והוא התרחק מאיתנו תוך שהוא מסמן בידיו סימן שמשמעותו "אז אני לא רוצה להתעסק אתכם". הוא המשיך למלמל לעצמו באיטלקית עד שהאוטובוס שלו הגיע, ולפני שעלה עליו הוא אמר לנו "שיט".
עוד לפני כן, נסענו למצודת סנטאנג'לו להביא את כרטיס ה- RomaPass שהזמנו באינטרנט. הכרטיס עולה 25 יורו לאדם, והוא נותן נסיעה בתחבורה ציבורית ברומא למשך 3 ימים, כניסה חינם לשני מוזיאונים והנחה בחלק מהמוזיאונים האחרים. במפה, סנטאנג'לו נראה ממש קרוב למלון. בפועל, היה מדובר בנסיעה באוטובוס + הליכה לא קצרה, ויחד עם בזבוז הזמן של התמצאות בתחבורה הציבורית ברומא, זה לקח שעתיים וחצי בערך עד שאספנו את הכרטיס ויכולנו באמת להתחיל לטייל.
תנו לי לספר לכם משהו על התחבורה הציבורית ברומא: היא רק מעט טובה יותר מזו של הארץ. וקשה לקרוא לזה מחמאה. יש כמה חברות אוטובוסים, המספרים של הקווים לא מעידים כלום על המסלול שלהם (לא לנוסע הממוצע לפחות), השמות של התחנות שונות בין השלטים בתחנה לבין השלטים שמתארים את המסלול, רק בחלק מהקווים יש לוח אלקטרוני עם חיווי לגבי התחנה שנמצאים בה, אי אפשר לקנות כרטיס אוטובוס בתוך האוטובוס אלא רק ב"טבקיה" (הפיצוציה האיטלקית), ובקיצור - לא משהו. למטרו יש רק שני קווים בכל רומא, כך שלרוב נסענו באוטובוס, וגם הנסיעות המעטות במטרו היו עם החלפה באמצע.
כשסוף סוף התחלנו לטייל, הגענו לפורום הרומאי. ראינו שם גם את שער טיטוס, שמתאר את הניצחון על היהודים במרד הגדול, בשנת 70 לספירה. בחלקו הפנימי של השער יש תבליט עם שחזור תהלוכת הובלת השלל והביזה מירושלים. זיהינו שם מנורה.
משם עלינו דרך גבעת פלטין והמשכנו לקולוסיאום. עם כרטיס ה- RomaPass שבידינו, עקפנו את התור בשני האתרים הנ"ל והרגשנו נורא טוב עם עצמנו.
מהקולוסיאום לקחנו מטרו למזרקת טרווי (Fontana di Trevi), המזרקה המפורסמת שאליה זורקים כסף כדי לחזור שוב לרומא. הכרחתי את אור לזרוק כמה יורו-סנט למזרקה. זה היה קצת מצחיק כשיומיים לאחר מכן חזרנו אליה שוב כדי להגיע לאתר קרוב אלייה. צילמנו שם גם כמה שחפים יפים.
 |
| Tazza D'Oro המזוייף |
 |
| Tazza D'Oro המקורי |
לסיום הערב, הלכנו לפיאצה די ספניה לראות את המדרגות הספרדיות. ציפינו ליותר מדרגות. מוכר פרחים דחף לנו שם פרחים ב- 4 יורו. לא רצינו בכלל פרחים. אני יודעת שזה נשמע כאילו אנחנו פראיירים, אבל היה ממש קשה להתנגד, ממש נפלנו בפח. סוחרי הרחוב שם נודניקים על גבול האגרסיביים, ולמדנו את זה מהנסיון של אותו הערב. אור ניסה למכור את זה אחר כך בחזרה לאיזה סוחר, כמובן ללא הצלחה. אז נתנו את זה לפביו כשהגענו למלון.
* תוספות מאוחרות, עוד באותו היום:
1. הצטלמנו עם תוכי חמוד בשם רוברטו. כיוון ש- Budgie באנגלית זה תוכון, הוא זכה מאיתנו לשם רוברטו באדג'י (דומה לשחקן הכדורגל האיטלקי רוברטו באדג'יו).
2. עמדנו לבד בתחנת אוטובוס וחיכינו לאוטובוס. הגיע איזה איטלקי שנראה קצת משוגע והתחיל לדבר בשטף באיטלקית, כשכל מה שהצלחנו להבין מדבריו היה "פאולה, פאולה, פאולה" (שם של תחנת אוטובוס אחרת). לא הספקנו אפילו לעצור אותו כדי להגיד לו שאנחנו לא דוברי איטלקית. כשהוא שם לב שאנחנו לא מבינים אותו, הוא אמר לנו באיטלקית משהו כמו "אתם לא מדברים איטלקית, נכון? לא הבנתם אף מילה ממה שאמרתי". כשהנהנו, הוא שאל אותנו באנגלית מאיפה אנחנו. כשאמרנו לו שאנחנו מישראל, הוא שאל אם אנחנו יהודים. אמרנו שכן והוא התרחק מאיתנו תוך שהוא מסמן בידיו סימן שמשמעותו "אז אני לא רוצה להתעסק אתכם". הוא המשיך למלמל לעצמו באיטלקית עד שהאוטובוס שלו הגיע, ולפני שעלה עליו הוא אמר לנו "שיט".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה