יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

מסעדת All'Aquila בוונציה - ביקורת

השיקול שלנו לבחירת מסעדה באותו הערב היה שתהיה קרובה לתחנת האוטובוס שלנו למסטרה. הסתובבנו באיזור פיאצלה רומא, ואחת המסעדות הראשונות שבדקנו הייתה All'Aquila. בזכות התפריט שעמד בכניסה למסעדה, כבר ידענו שיש לנו מה לאכול ושהמחירים סבירים. נשאר רק להמר על עניין הטעם.


 למנה ראשונה, אור אכל מרק עגבניות, שהיה טעים מאוד, ואני אכלתי סלט ירקות.

למנה עיקרית, אני לקחתי לזניה צמחונית. ציפיתי שהיא תהיה כמו הלזניה שאני מכירה: דפי לזניה, גבינה או רוטב שמנת ורוטב עגבניות. חשבתי שה"צמחונית" בשם מעיד על הימצאות של חצילים או קישואים מקסימום. המנה הייתה שונה לחלוטין ממה שדמיינתי, אבל לא פחות טובה: בין דפי הלזניה היו קוביות של גזר, אפונה ושעועית משני סוגים, שחוברו עם רוטב בשמל או רוטב שמנת. למעלה היו מעט עגבניות וגבינה. המנה הייתה ממש טובה. אני עוד רוצה לשחזר גרסה דלה יותר שלה בבית (הערה מ- 03.07.12: 9 חודשים אחריי, סוף סוף מצאתי זמן לשחזר גרסה דומה ללזניה, והנה המתכון).

אור אכל ספגטי ברוטב שמן זית ושום. היה לו טעים, אבל כיוון שהוא מכין לו כזאת מנה בקלות בבית (ועם הרבה פחות שמן), הוא לא התלהב יותר מדי. הוא כן שמח מקערית הפרמזן המגורר שקיבלנו וכמעט ויתרתי עליה (המלצר שאל "תרצו עוד משהו? לחם, גבינה?" ואני עניתי אוטומטית שלא כי הדבר היחיד שעבר לי בראש זה "למה שנרצה לחם כתוספת לפסטה וללזניה?!").

חלקנו גם כוס יין לבן. כרגיל.

התכנון המקורי היה לאכול את הקינוח במקום אחר. כמו שסיפרתי, בוונציה יש המון מאפיות יפות שחלונות הראווה שלהן ממש קרצו לנו כל היום, ובמסעדה יש מבחר מוגבל יותר של קינוחים והם גם יותר יקרים. מרגע שסיימנו את העיקריות והונח על שולחננו תפריט הקינוחים (עם תמונות), ידענו שהפסדנו בקרב. אחרי התלבטות קשה בין שלושה קינוחים (טורטה די נונה - "העוגה של סבתא", שראינו בכמה מקומות באיטליה ורצינו לטעום, טרטופו - שכבר מהיום הראשון באיטליה רצינו לטעום, ופאי לימון - שגם בארץ לא יצא לי לאכול), ואחרי שביקשנו עזרה מהמלצר ולא הקשבנו לו (הוא המליץ על טרטופו ובכל מקרה לא העוגה של סבתא), הזמנו פאי לימון ושני קפוצ'ינו.
הפאי הגיע עם סירופ תותים מעל וקצפת בצד. היה נחמד, אבל הכל היה קצת מתוק מדי. למעשה, הקצפת, שאותה אני בדר"כ בוחרת שלא לאכול בקינוחים כיוון שהיא מתוקה מדי ולא שווה את הקלוריות, הייתה הדבר הכי פחות מתוק בקינוח הזה. זה היה הקינוח היחיד שאכלנו באיטליה וחשבנו שהוא מתוק מדי. אנחנו אמנם בדר"כ חושבים שקינוחים הם מתוקים מדי, אבל באיטליה הקינוחים היו בדר"כ במתיקות מאוד מעודנת.


השירות היה טוב, אבל קצת אטי. היו לנו שני מלצרים שונים, שניהם דוברי אנגלית רהוטה וידידותיים. הם היו פחות רשמיים מאשר במקומות אחרים וגם השתמשו קצת בהומור, וזה היה נחמד לשם שינוי. כשיצאנו משם, פתאום שמנו לב שהיינו שם בערך שעתיים. גם בגלל הזמן שלקח לנו להחליט על המנות שהזמנו, אבל בעיקר בגלל שבין מנה למנה לקח הרבה זמן. בכל מקרה, אם שמנו לב לזה רק כשיצאנו - כנראה שהיה לנו נחמד שם והאיטיות בשירות לא הפריעה יותר מדי.


החשבון יצא 46 יורו, שזה בערך מה ששילמנו במקומות אחרים על ארוחה בהרכב כזה. היינו מרוצים שהצלחנו למצוא מסעדה לא יקרה בוונציה, כי רוב המסעדות שנתקלנו בהן בדרך היו יקרות יותר באופן משמעותי מהמסעדות בערים אחרות.



Ristorante ALL'AQUILA, Lista di Spagna, 160/A, Venezia
אין אתר למסעדה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה