ביום רביעי שוב נאלצנו לתכנן את היום שלנו סביב הכרטיסים שהזמנו מראש לגלריית האקדמיה. הגלרייה מציגה המון ציורים ופסלים של ישו צלוב, ובין היתר גם את הפסל המפורסם דוד של מיכאלנג'לו, שעבורו עומדים אנשים רבים בתור. לכן הזמנו מראש כרטיסים לשעה 11:30. זה השאיר לנו זמן מספיק בבוקר לבקר במוזיאון הלאומי בארג'לו, שניסינו לבקר בו יום קודם וגילינו שהוא נסגר בשעה 13:50. המוזיאון מכיל אוספים של מטבעות, כלי זכוכית וחרס, שנהב, פסלים וכו'.
מהמוזיאון המשכנו לגלריית האקדמיה. הקדמנו קצת, אבל זה לא עזר לנו. לא היה ממש תור מסודר, יותר כמו אוסף של אנשים שעומדים ומחכים, וכל רבע שעה עובדי המוזיאון היו קוראים למי שהזמין כרטיסים ל- 11:00, 11:15 וכו'. נכנסנו כמעט בזמן.
מכירים את זה שאתם הולכים למוזיאון בחו"ל כדי לצפות ביצירה מפורסמת, ומתאכזבים ממנה? למשל מהגודל של המונה ליזה? אז עם הפסל של דוד, זה לא קרה לנו. הפסל פשוט מקסים, ובאמת כדאי להיכנס למוזיאון הזה ולראות אותו במציאות. הפסל ענק, ומיכאלנג'לו פשוט הקפיד על הפרטים הכי קטנים, כמו הציפורניים ברגליים או הקפלים שיוצרים השרירים בידיים, זה נראה מאוד אמיתי. הקפנו את הפסל מכל הכיוונים, הוא לא חיפף גם מאחורה ובצדדים.
עוד משהו שהיה מעניין בגלריה, היה איזור שהוקדש כולו למוזיקה. היו שם כלי נגינה ישנים, ובעמדות מחשב שהיו שם היה אפשר להאזין למנגינות ואופרות של יוצרי פירנצה מכל מיני תקופות.
אחרי גלריית האקדמיה ואחרי עצירה קצרה לארוחת צהריים מאולתרת בסופר (סלט לי, לחמניית דגנים משותפת שהתנפלנו עליה כמוצא שלל רב, קוטג' ויוגורט לאור), המשכנו לכיוון הרובע היהודי. בפירנצה יש בית כנסת ענק, מאוד לא אופייני לצניעות שבדרך כלל מאפיינת בתי כנסת. הבחנו בו עוד ביום הראשון מהתצפית, והיה קשה לנו להאמין שמדובר בבית כנסת. התמונה שמובאת כאן היא של בית הכנסת מבחוץ.
בתוך בית הכנסת שוכן מוזיאון יהודי ואסור לצלם בו. חלק מהמוזיאון נראה כאילו אספו כל מיני סממנים יהודים והרכיבו אותם לכדי מוזיאון שאין בו יותר מדי קשר בין פריט היסטורי כזה לאחר. מה שכן היה מעניין בו היה חדר שמוקדש לנושא השואה, ובו שמות על הקירות, גזרי עיתונים ותעודות ישנות של יהודי פירנצה; חדר נוסף עם מתכונים יהודיים-איטלקיים; חדר שהיו בו כתוּבּות של כל מיני זוגות יהודיים מפירנצה; וכמובן התצפית לתוך בית הכנסת עצמו (שפעיל גם היום).
הנקודה הבאה שלנו הייתה גשר פונטה-וקיו, הגשר הישן שחוצה את נהר הארנו. זה הגשר הישן ביותר בפירנצה, והיחיד שהגרמנים לא הפציצו במלחמת העולם השניה, לפי הסיפור בשל הוראה מפורשת של היטלר. כיום לאורך הגשר יש חנויות תכשיטים, אך בעבר שימש הגשר בעיקר לקצביות, עד שלאחד המדיצ'ים נמאס מהריח הרע על הגשר והוא סילק ממנו את כל הקצביות. מהגשר צילמנו נוף יפה. אור פיתח רגשי נחיתות לגבי המצלמה שלנו אחרי שביקשנו מאיזה יפני עם מצלמה משוכללת לצלם אותנו במצלמה שלנו והוא אמר לו "It's too bright".
את הפסקת הגלידה שלנו עשינו בגלידריית Perche No! ("למה לא?"). אני אגיד לכם למה לא. כי זה לא מספיק קרוב לגשר כפי שחשבנו. בזבזנו יותר מדי זמן כדי למצוא אותה, ואני כבר הייתי מוכנה לוותר ולהתפשר על גלידה בכל מקום אחר, אבל אור התעקש. לפחות היה טעים, ויותר מזה אני לא זוכרת לגביה.
מעבר לנהר הארנו, אחרי שחוצים את הגשר, נמצאים פאלאצו פיטי וגני בובולי. עוד נכסים בבעלות משפחת מדיצ'י, שאמורים להיות מאוד יפים. לצערנו, הגענו לשם כעשר דקות לאחר הסגירה. בספר שברשותנו היה כתוב ששעת הסגירה בקיץ היא 19:30 ובחורף 17:30. בראש הישראלי שלנו אוקטובר נחשב כקיץ. באירופה אוקטובר זה כבר חורף כנראה, וכשהגענו לשם ב- 17:40 כבר היה סגור. קצת הצטערנו, אבל ככה לפחות הספקנו את האתר הבא שתכננו להגיע אליו - פיאצלה מיכאלנג'לו. איזור גבוה מאוד שממנו יש תצפית על כל העיר פירנצה, שתכננו להגיע אליה בשקיעה, ואכן הצלחנו.
המון מדרגות יש בפירנצה. פיתחנו לא רע את השריר הארבע ראשי. אבל זה היה שווה בשביל הנוף היפה הזה, שנראה כמו הציור שיש אצל ההורים שלי בבית.
גם בדרך חזרה למלון, יצאו לנו תמונות יפות של הנהר בחושך, עם השתקפות של הבניינים בתוכו.
מהמוזיאון המשכנו לגלריית האקדמיה. הקדמנו קצת, אבל זה לא עזר לנו. לא היה ממש תור מסודר, יותר כמו אוסף של אנשים שעומדים ומחכים, וכל רבע שעה עובדי המוזיאון היו קוראים למי שהזמין כרטיסים ל- 11:00, 11:15 וכו'. נכנסנו כמעט בזמן.
מכירים את זה שאתם הולכים למוזיאון בחו"ל כדי לצפות ביצירה מפורסמת, ומתאכזבים ממנה? למשל מהגודל של המונה ליזה? אז עם הפסל של דוד, זה לא קרה לנו. הפסל פשוט מקסים, ובאמת כדאי להיכנס למוזיאון הזה ולראות אותו במציאות. הפסל ענק, ומיכאלנג'לו פשוט הקפיד על הפרטים הכי קטנים, כמו הציפורניים ברגליים או הקפלים שיוצרים השרירים בידיים, זה נראה מאוד אמיתי. הקפנו את הפסל מכל הכיוונים, הוא לא חיפף גם מאחורה ובצדדים.
 |
| התמונה מהאינטרנט. בתוך הגלריה אסור לצלם. |
אחרי גלריית האקדמיה ואחרי עצירה קצרה לארוחת צהריים מאולתרת בסופר (סלט לי, לחמניית דגנים משותפת שהתנפלנו עליה כמוצא שלל רב, קוטג' ויוגורט לאור), המשכנו לכיוון הרובע היהודי. בפירנצה יש בית כנסת ענק, מאוד לא אופייני לצניעות שבדרך כלל מאפיינת בתי כנסת. הבחנו בו עוד ביום הראשון מהתצפית, והיה קשה לנו להאמין שמדובר בבית כנסת. התמונה שמובאת כאן היא של בית הכנסת מבחוץ.
את הפסקת הגלידה שלנו עשינו בגלידריית Perche No! ("למה לא?"). אני אגיד לכם למה לא. כי זה לא מספיק קרוב לגשר כפי שחשבנו. בזבזנו יותר מדי זמן כדי למצוא אותה, ואני כבר הייתי מוכנה לוותר ולהתפשר על גלידה בכל מקום אחר, אבל אור התעקש. לפחות היה טעים, ויותר מזה אני לא זוכרת לגביה.
מעבר לנהר הארנו, אחרי שחוצים את הגשר, נמצאים פאלאצו פיטי וגני בובולי. עוד נכסים בבעלות משפחת מדיצ'י, שאמורים להיות מאוד יפים. לצערנו, הגענו לשם כעשר דקות לאחר הסגירה. בספר שברשותנו היה כתוב ששעת הסגירה בקיץ היא 19:30 ובחורף 17:30. בראש הישראלי שלנו אוקטובר נחשב כקיץ. באירופה אוקטובר זה כבר חורף כנראה, וכשהגענו לשם ב- 17:40 כבר היה סגור. קצת הצטערנו, אבל ככה לפחות הספקנו את האתר הבא שתכננו להגיע אליו - פיאצלה מיכאלנג'לו. איזור גבוה מאוד שממנו יש תצפית על כל העיר פירנצה, שתכננו להגיע אליה בשקיעה, ואכן הצלחנו.
המון מדרגות יש בפירנצה. פיתחנו לא רע את השריר הארבע ראשי. אבל זה היה שווה בשביל הנוף היפה הזה, שנראה כמו הציור שיש אצל ההורים שלי בבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה