התחלנו את היום בפיאצה ונציה וארמון ונציה, רק כדי לגלות שכבר עברנו שם יום קודם בדרך לפורום הרומאי. החזרה לשם הייתה שווה, כי הפעם עלינו לרחבה שליד ארמון ונציה, ומצאנו שם את השלט הבא:
זה היה שלושה ימים לפני ששמענו על העסקה שנסגרה וזה היה מרגש ולא צפוי לראות את השלט הזה שם. התרגום (כפי שהוסבר לנו מאוחר יותר, אבל את הרעיון הכללי הבנו) אומר "רומא מבקשת לשחרר את האזרח שלה שליט". אני לא יודעת למה כתוב שם "האזרח שלה".
משם המשכנו לותיקן. התחלנו בכיכר סן פייטרו, הכיכר בכניסה לקרית הותיקן, שבה נמצאת בזיליקת סן פייטרו.
 |
| הכיכר |
אור צילם שם כמרים אקראיים:
נכנסנו מחומות ליאו הרביעי לכיוון המוזיאונים של הותיקן, שם אפשר לראות גם את הקפלה הסיסטינית. בזכות הכרטיסים למוזיאון שהזמנו מראש באינטרנט, עקפנו תור שהשתרע על פני כל הרחוב, תור של שעה לפחות להערכתי. מומלץ ביותר.
במוזיאון הותיקן יש המון אוספים מסוגים שונים: יש אוסף של תמונות (של ישו), אוסף של פסלים (של ישו) וגינה מיוחדת. הציור הכי יפה שהיה שם היה ציור של גן עדן ובו מופיעות חיות מכל מיני מינים:
גם הגינה הייתה מאוד יפה:
לשמחתו של אור, בתוך הקפלה הסיסטינית אסור היה לצלם. למה לשמחתו? כי אור מתעכב על כל דבר ששווה (או לא) צילום. בכל פעם שזה נמנע ממנו, הוא היה יכול להנות יותר מהמקום ולא להתעסק ב"איך זה ייצא בתמונה" ובכל מיני הגדרות של המצלמה.
כשיצאנו מהמוזיאון, נכנסנו לבזיליקת סן פייטרו. הכניסה לשם הייתה ללא תשלום. הבזיליקה מרשימה, אבל אחרי כמה בזיליקות כבר נהיים אדישים לזה, שזה מוזר.
לאחר הביקור בותיקן, התלבטנו אם ללכת למצודת סנטאנג'לו ובסוף הבנו שזה לא מסתדר לנו עם השעה, ולראות אותה מבחוץ כבר ראינו יום קודם כשהלכנו להביא את כרטיסי ה- RomaPass. אז המשכנו משם ישירות לפיאצה נבונה. זו כיכר מקסימה שופעת פסלים, יונים ותיירים, ומוקפת כולה בגלידריות ובתי קפה.
האטרקציה המרכזית שם הייתה דווקא אמן רחוב אוסטרלי בשם פול, שאסף סביבו המוני אנשים והופיע מולנו במשך כחצי שעה, כשההיי-לייט היה שהוא קשר את עצמו בחליפת משוגעים והמון שלשלאות והצליח להשתחרר מזה תוך שלוש דקות.
כמובן שלא ויתרנו על גלידה בכיכר, אבל אני באמת לא זוכרת איך קוראים לגלידריה הזאת. בדרך כלל הקפדנו ללכת לגלידריות מומלצות (הודות ל- TripAdvisor לרוב), אבל הפעם בחרנו גלידריה אקראית, כשהקו המנחה שלנו היה שהגלידה תיראה אותנטית ולא קנויה מ- Algida (חידה - מה מזכיר לכם הסמל של Algida?)
אם לא היינו כאלה קודם, ללא ספק זה הטיול שהפך אותנו לסנובים. יש מיליוני גלידריות באיטליה ומתוך הסטטיסטיקות הלא מבוססות שלנו, רובן מוכרות את הגלידה הקנויה הזאת. לא היינו מוכנים בשום פנים ואופן לטעום גלידה שהיא לא גלידה איטלקית ביתית-אותנטית ולתת יד להונאת השטראוס הזאת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה