יום שהתחיל רע והמשיך טוב. הזמנו מונית למלון ברומא שייקח אותו לתחנת הרכבת המרכזית Termini, ממנה הייתה לנו רכבת לפירנצה שהזמנו מראש כרטיסים אליה באינטרנט. בדרכנו הקצרה מהמלון למונית שחיכתה לנו בפתחו, אור הרים את המזוודה ונתפס לו הגב. כבר חששנו שהוא לא יוכל לטייל באותו היום ואולי בימים שלאחר מכן, אבל בסופו של דבר (ספויילר -), והוא נהנה להתגאות בזה עכשיו, זה היה היום הכי ספורטיבי שלנו בכל הטיול, בו טיפסנו מאות מדרגות. פירוט בהמשך.
הנסיעה ברכבת הייתה די טראומטית. היינו עם מזוודה ענקית במשקל 25 ק"ג, בחורה קטנה וחלשה (יחסית...) ובחור גדול וחזק עם גב תפוס. מצאנו את הרציף של הרכבת שלנו והתחלנו לנוע לעברו. לא היינו בטוחים איך עובדת שיטת הכרטוס. היה לנו מספר הזמנה, והיה כתוב באתר ממנו הזמנו את הכרטיסים שמפקח מטעם הרכבת יבקש מאיתנו את המספר. זה היה קצת מוזר כשאדם לבוש טרינינג ניגש אלינו ושאל אותנו מה המספר שלנו. הוא לא התכוון למספר ההזמנה אלא למספר הקרון, והמטרה שלו הייתה לסחוב לנו את המזוודה תמורת טיפ. כשהוא התחיל לנוע לכיוון הרכבת עם המזוודה שלנו, נלחצנו וביקשנו אותה בחזרה. בעלייה לרכבת, הוא עזר לנו להעלות אותה ומיקם אותה באחד מתאי המטען העליוניים. אור ביקש ממנו להוריד אותה, כי חשש שלא נוכל להוריד אותה בעצמנו, והוא הוריד אותה והניח בצד. השירות הלא מועיל הזה עלה לנו 4 יורו ופרצוף נעלב של הבחור הזה שכנראה ציפה ליותר כסף. אחרי כמה דקות הבנו שהוא בכלל הביא אותנו לקרון הלא נכון. הוא בלבל את "מחלקה 2" עם "קרון 2" כשבכלל היינו אמורים להיות בקרון 5. כעת היינו תקועים בקרון לא שלנו, עם מזוודה בלתי ניתנת להזזה. אחרי שירדתי לדבר עם פקחית אמיתית שעמדה בפתח הרכבת, הבנתי שיהיה עדיף לעבור קרון מתוך הרכבת. אז הסענו את המזוודה שלנו שלושה קרונות עד שסוף סוף הגענו למקומות האמיתיים שלנו. מכאן היום התחיל להשתפר.
פירנצה יפיפיה, והכל כל כך קרוב. גם המלון שלנו היה במרחק יריקה מתחנת הרכבת Santa Maria Novella. כיוון שכבר לא סמכנו על כישורי הניווט שלנו, ולא רצינו להתברבר עם המזוודה, העדפנו לקחת מונית למלון ושילמנו 8 יורו. בחזרה כבר הלכנו את הדרך הזו ברגל, מרחק של כ- 400 מטר.
השתכנו במלון Corte Dei Medici (ביקורת בהמשך). ליד המלון היה שוק סן לורנצו ודרכו הלכנו לכיכר הדואומו המפורסמת.
רכשנו כרטיס כניסה משולב לקתדרלה ולכיפה, בית הטבילה, מגדל הפעמונים ומוזיאון הדואומו. חלק מהמקומות היו מעניינים יותר וחלק פחות. הכרטיס עלה 23 יורו.
התחלנו את הסיור בקתדרלה. האטרקציה העיקרית שלה היא העלייה לכיפה - 468 מדרגות שמובילות לתצפית מרהיבה על העיר.
הבעיה היחידה בתצפית הזאת, היא שבאופן טבעי, לא רואים ממנה את הקתדרלה. מה שהוביל אותנו להיכנס לאחר מכן למגדל הפעמונים ולטפס כ- 420 מדרגות נוספות כדי לקבל זווית אחרת של תצפית על העיר, ממנה רואים גם את הכיפה. למעשה, כבר באותו היום, המסקנה של אור הייתה שכל בניין בפירנצה יותר גבוה ממשנהו, כי בכל פעם שבנו בניין גבוה, בנו בנייין אחר שתהיה לו תצפית עליו.
תוך הקתדרלה היה יפה. בית הטבילה בטיסטרו היה קצת פחות מעניין, ואחריו ביקרנו במוזיאון בניית הדואמו. רוב סיפורי בניית ארמונות / קתדרלות בפירנצה הן כאלה: משפחת מדיצ'י הטילה על האדריכל ברונלסקי שיבנה להם את המבנה הכי מפואר שאי פעם נבנה והוא נענה לאתגר. ואכן, כמו שאמרתי, פירנצה יפיפיה, והרבה בזכות הכסף של המדיצ'ים והיצירתיות של ברונלסקי.
באיזור הכיכר מסתובבות כמה מקבצות נדבות שנראות דומות אחת לשנייה באופן חריג, כנראה בנות משפחה אחת. הן נודניקיות בצורה לא נורמלית. איזה תייר אמריקאי נחמד נתן לאחת מהן כסף והיא פשוט עמדה שם ולא הפסיקה לבקש עוד. אנחנו קראנו להן משפחת איצ'ידם (ההיפך ממדיצ'י).
את הגלידה היומית שלנו אכלנו ב- Gelateria Antica Fiorentina. גלידריה קטנה ונחמדה שמומלצת ע"י TripAdvisor.
הגלידה הייתה טעימה, אם כי היה קשה לבחור טעמים. יש להם טעמים מיוחדים, טעמי גורמה וטעמים קלאסיים (הסיווג שלהם במקור). זו הגלידריה היחידה שחזרנו אליה שנית למחרת.
הנסיעה ברכבת הייתה די טראומטית. היינו עם מזוודה ענקית במשקל 25 ק"ג, בחורה קטנה וחלשה (יחסית...) ובחור גדול וחזק עם גב תפוס. מצאנו את הרציף של הרכבת שלנו והתחלנו לנוע לעברו. לא היינו בטוחים איך עובדת שיטת הכרטוס. היה לנו מספר הזמנה, והיה כתוב באתר ממנו הזמנו את הכרטיסים שמפקח מטעם הרכבת יבקש מאיתנו את המספר. זה היה קצת מוזר כשאדם לבוש טרינינג ניגש אלינו ושאל אותנו מה המספר שלנו. הוא לא התכוון למספר ההזמנה אלא למספר הקרון, והמטרה שלו הייתה לסחוב לנו את המזוודה תמורת טיפ. כשהוא התחיל לנוע לכיוון הרכבת עם המזוודה שלנו, נלחצנו וביקשנו אותה בחזרה. בעלייה לרכבת, הוא עזר לנו להעלות אותה ומיקם אותה באחד מתאי המטען העליוניים. אור ביקש ממנו להוריד אותה, כי חשש שלא נוכל להוריד אותה בעצמנו, והוא הוריד אותה והניח בצד. השירות הלא מועיל הזה עלה לנו 4 יורו ופרצוף נעלב של הבחור הזה שכנראה ציפה ליותר כסף. אחרי כמה דקות הבנו שהוא בכלל הביא אותנו לקרון הלא נכון. הוא בלבל את "מחלקה 2" עם "קרון 2" כשבכלל היינו אמורים להיות בקרון 5. כעת היינו תקועים בקרון לא שלנו, עם מזוודה בלתי ניתנת להזזה. אחרי שירדתי לדבר עם פקחית אמיתית שעמדה בפתח הרכבת, הבנתי שיהיה עדיף לעבור קרון מתוך הרכבת. אז הסענו את המזוודה שלנו שלושה קרונות עד שסוף סוף הגענו למקומות האמיתיים שלנו. מכאן היום התחיל להשתפר.
פירנצה יפיפיה, והכל כל כך קרוב. גם המלון שלנו היה במרחק יריקה מתחנת הרכבת Santa Maria Novella. כיוון שכבר לא סמכנו על כישורי הניווט שלנו, ולא רצינו להתברבר עם המזוודה, העדפנו לקחת מונית למלון ושילמנו 8 יורו. בחזרה כבר הלכנו את הדרך הזו ברגל, מרחק של כ- 400 מטר.
השתכנו במלון Corte Dei Medici (ביקורת בהמשך). ליד המלון היה שוק סן לורנצו ודרכו הלכנו לכיכר הדואומו המפורסמת.
 |
| מגדל הפעמונים |
 |
| הקתדרלה ובית הטבילה |
התחלנו את הסיור בקתדרלה. האטרקציה העיקרית שלה היא העלייה לכיפה - 468 מדרגות שמובילות לתצפית מרהיבה על העיר.
הבעיה היחידה בתצפית הזאת, היא שבאופן טבעי, לא רואים ממנה את הקתדרלה. מה שהוביל אותנו להיכנס לאחר מכן למגדל הפעמונים ולטפס כ- 420 מדרגות נוספות כדי לקבל זווית אחרת של תצפית על העיר, ממנה רואים גם את הכיפה. למעשה, כבר באותו היום, המסקנה של אור הייתה שכל בניין בפירנצה יותר גבוה ממשנהו, כי בכל פעם שבנו בניין גבוה, בנו בנייין אחר שתהיה לו תצפית עליו.
 |
| נוף ממגדל הפעמונים |
 |
| נוף מהכיפה |
באיזור הכיכר מסתובבות כמה מקבצות נדבות שנראות דומות אחת לשנייה באופן חריג, כנראה בנות משפחה אחת. הן נודניקיות בצורה לא נורמלית. איזה תייר אמריקאי נחמד נתן לאחת מהן כסף והיא פשוט עמדה שם ולא הפסיקה לבקש עוד. אנחנו קראנו להן משפחת איצ'ידם (ההיפך ממדיצ'י).
את הגלידה היומית שלנו אכלנו ב- Gelateria Antica Fiorentina. גלידריה קטנה ונחמדה שמומלצת ע"י TripAdvisor.
הגלידה הייתה טעימה, אם כי היה קשה לבחור טעמים. יש להם טעמים מיוחדים, טעמי גורמה וטעמים קלאסיים (הסיווג שלהם במקור). זו הגלידריה היחידה שחזרנו אליה שנית למחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה