על יד המוזיאון אמור להיות ארמון וניר דה ליאוני. הצלחנו להגיע לסמטה צרה בשם וניר דה ליאוני, אבל לא ראינו באיזור שום דבר שדומה לארמון. אז המשכנו ישר לכיכר סן מרקו. הכיכר גדולה ומוקפת בכמה מוקדי עניין: בזיליקת סן מרקו, מגדל הפעמון, ארמון הדודג'ים, מוזיאון קורר ועוד.
הדבר הראשון שמושך את העין הוא כמות היונים האדירה שיש בכיכר. הרבה אנשים מאכילים אותם בגרעינים, ואנשים אמיצים שלא פוחדים מקקי של יונים על הבגדים שלהם, גם מושיטים את הידיים כמו הבחורה שתפסנו כאן בתמונה (אין לנו מושג מי זו):
נכנסנו לתוך הבזיליקה. לאחר מכן עלינו לתצפית ממגדל הפעמונים. הפעם העלייה הייתה במעלית למזלנו. הרגליים שלנו עוד היו גמורות מכל המדרגות בפירנצה. התצפית הייתה יפה. יכולנו לראות גם את המבנים של העיר וגם "נוף לים". כיוון שהתצפית גבוהה, ולמרות שהיא לא פתוחה (פרט לחלונות), היה נורא קר למעלה. איך שירדנו ממנה הלכתי לקנות כפפות (גאון עסקי מי ששם את דוכן הכפפות שלו שם).
ליד הכיכר נמצא גשר האנחות, שחיבר בעבר את בית המשפט עם בית הכלא. ההנחה שלי הייתה ששמו של הגשר נגזר מאנחותיהם של העצורים שהועברו מבית המשפט לבית הכלא לאחר מתן גזר הדין. אור אמר שזה נשמע לו קלוש, ומיד לאחר מכן הגיעה קבוצה ישראלית בטיול מאורגן והמדריכה שלהם הסבירה להם בדיוק את זה במיקרופון.
מכיכר סן מרקו רצינו להגיע לרובע היהודי. כיוון שהיה יום שישי והשעה כבר הייתה בסביבות שתיים בצהריים, היינו בספק רב שנמצא את בתי הכנסת פתוחים למבקרים. החלטנו ללכת בכל מקרה. מבט חטוף במפה הבהיר לנו שאנחנו בדיוק בקצה השני של העיר. אין לנו בעיה ללכת הרבה ברגל, אבל בוונציה יש בעיה אחרת. לא מכל מקום אפשר להגיע לכל מקום. ממש בעיית הגשרים של קניגסברג (אני יודעת שזה לא קשור. סתם רציתי להראות שאני עוד זוכרת משהו במדעי המחשב והמוח שלי לא התנוון לגמרי בחופש). לפעמים יש איזו תעלה באמצע, ואם אין גשר, אי אפשר לעבור. לתעלה הגדולה יש שלושה גשרים בלבד (אם ספרנו נכון), ההערכה שלי היא שבעלי הוופורטו (אוטובוס מים) מתנגדים להקמת גשרים נוספים, כדי שתהיה להם עוד פרנסה. הפעם היינו צריכים ללכת הרבה לכיוון מסוים כדי לחצות את הגשר ומשם ללכת הרבה לכיוון ההפוך. אז החלטנו לקחת אוטובוס מים. הנסיעה עולה 6.5 לאדם. לא זול, אבל הנסיעה הייתה ארוכה (כחצי שעה).
ברובע היהודי ראינו: סוכה, בית חב"ד, חנויות ומסעדות כשרות ובתי כנסת סגורים. מסתבר שבית הכנסת היה סגור כל היום, כי הם עשו גשר מסוכות (שחל ביום חמישי באותו השבוע) לשבת. ראינו חנות אחת של מאפיים "עבריים", שלא זיהינו בה שום מאפה חוץ מאוזן המן.
סיימנו את הטיול מוקדם יחסית, והתחלנו לחזור ברגל לכיוון פיאצלה רומא, ה"תחנה המרכזית" של ונציה שממנה לוקחים אוטובוס למסטרה. הסתובבנו מעט בשוק ובחנויות ולבסוף ישבנו לאכול ארוחת ערב מוקדמת בוונציה (כיוון שהבנו מיום קודם שהאופציות בתוך מסטרה מוגבלות). היה מצוין. הביקורת בהמשך. משם תפסנו את האוטובוס האחרון למסטרה וחזרנו למלון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה