באותו הבוקר הייתה לנו רכבת בשעה 10:25 לונציה. תחנת הרכבת הייתה קרובה מאוד למלון והפעם עשינו את הדרך ברגל. מרוב שרצינו להגיע בזמן, הקדמנו בשעה. זה אמנם עדיף מאשר לאחר בשעה, אבל היה קצת משעמם לשם שינוי.
בתחנת הרכבת הצטיידנו במפה של ונציה. תנו לי לספר לכם משהו על ההבדל בין גברים לנשים, וסליחה, אור, מראש: כשתכננו את הטיול לאיטליה, לקחתי פיקוד על הכל. חודשים מראש הזמנתי מלונות, טיסות, כרטיסי רכבת ואפילו כרטיסים לחלק מהמוזיאונים. תכננתי את המסלול לפרטי פרטים, בחרתי מסעדות בקרבת מקום, קראתי המלצות, חישבתי מחירים של מוניות, בדקתי באתרים של תחבורה ציבורית - שחלקם היו באיטלקית בלבד - מספרי אוטובוסים שאנחנו צריכים לנסוע בהם, קניתי ספר על רומא (ספר על פירנצה כבר היה לנו) והוצאתי חומר מהאינטרנט על האתרים בונציה ובמילאנו שתכננתי שנבקר בהם. אפילו שיבצתי גלידריות מומלצות ספציפיות בתוך המסלול שלנו. כל מה שאור היה צריך לעשות (חוץ מלמסור לי מדי פעם את מס' כרטיס האשראי שלו, כדי ששני חשבונות הבנק שלנו ישאו בהוצאות הכבדות), היה להשיג מפות של הערים. יום לפני הטיול הוא הלך לספריה וחזר עם מפה של רומא, מפה של טוסקנה שמכילה באופן לא מספק את פירנצה, ומפה של ונציה. את המפה של טוסקנה השארנו בבית, היא לא הייתה מועילה. ברומא קיבלנו מפה נוספת עם כרטיס ה- RomaPass, והצלחנו להסתדר עם שלוש מפות (המפה השלישית היא המפה מהספר) שלצערנו באף אחת מהן לא הופיע הרחוב של המלון. בפירנצה קיבלנו מפה במלון. זכרנו במעומעם שיש עיר אחת שלא הצלחנו להשיג מפה שלה. ציפיתי שאור יזכור איזו, אבל הוא לא זכר. חשבנו באולי מדובר בונציה, ולכן רכשנו מפה של ונציה בתחנת הרכבת, כשהייתה לנו אחת נוספת במזוודה. ועדיין לא הייתה לנו מפה של מילאנו.
סוף המרמור. נמשיך בסיפור.
הנסיעה ברכבת לונציה הייתה טראומטית הרבה פחות. הפעם עלינו על רכבת שהגיעה מרומא, ולכן היה פחות מקום פנוי למזוודות, ונאלצנו להרים את המזוודה שלנו, שלא רזתה מאז הנסיעה הקודמת, לתא המטען שמעל לראשי הנוסעים. שני נוסעים נחמדים עזרו לנו להרים את המזוודה ולדחוס אותה פנימה. למזוודה שלום. הפעם ירדנו לא בתחנה הסופית של הרכבת כי אם בתחנת Venezia Mestre. המלון שהזמנו היה במסטרה ולא בונציה. המלונות בונציה יקרים, ובמחיר זול יותר הצלחנו להשיג מלון טוב בפרבר של ונציה, במרחק רבע שעה נסיעה באוטובוס מוונציה.
הגענו לתחנה מורעבים. מסתבר שקצת יוגורט עם גרנולה לא יכול להחזיק אותנו עד הערב. נאלצנו לעצור לצהריים. הייתה לנו אופציה של קניית סנדוויץ' ארוז ודל מאוד (טונה וביצה או מוצרלה ועגבניה) בתחנת הרכבת, או לשבת לארוחת צהריים קלה במסעדה שממול התחנה. הפעם חרגנו ממנהגנו וישבנו לארוחת צהריים במסעדה. היה מהיר, זול ומעולה כפי שלא ציפינו. ביקורת בהמשך.
היינו צריכים להגיע למלון, ולשם כך הייתי צריכה לקנות כרטיסי אוטובוס בטבקייה ליד התחנה. הספקתי ממש ברגע האחרון להגיע עם הכרטיסים אל האוטובוס שבדיוק עמד לצאת. תוך רבע שעה כבר היינו במלון Quid Best Western Hotel Venice Airport (ביקורת בהמשך).
אחרי התארגנות קצרה במלון והתלהבות רבה מכך שסוף סוף אנחנו במלון "אמיתי" (תנאים דומים למלונות בארץ), רכשנו כרטיסי אוטובוס הלוך-חזור לונציה בקבלה של המלון ויצאנו סוף סוף לדרך, להתחיל את הטיול שלנו בונציה.
זה בטח נדוש לומר, אבל הטיול הכי טוב בונציה הוא ללכת לאיבוד בכל הסמטאות הצרות והצבעוניות שלה. אז ללכת לאיבוד לא כל כך הלכנו, כי הניווט בונציה יחסית קל, ויש שלטים מכל מקום שמובילים לכל אתר משמעותי בה. אבל באמת שיא העניין בטיול היה לא האתרים ההיסטוריים עצמם כי אם ההליכה עצמה ברחובות העיר. הגשרים, המים, הגונדולות. עיר יפה. משוגעים שהם גרים ככה.
האתר הראשון שהלכנו לראות, היה מסדר סן רוקו - בניין בסגנון הרנסאנס עם עמודי שיש. ליד מסדר סן רוקו נמצאת הבזיליקה סנטה מריה גלוריסה די פרארי. את המסדר הסתפקנו בלראות מבחוץ. לבזיליקה נכנסנו (ללא תשלום).
 |
| מסדר סן רוקו |
משם המשכנו למוזיאון האקדמיה. המוזיאון היה יקר וחלק מהחדרים בו היו סגורים לשיפוץ. לא ראינו שם שום דבר חדשני או מוכר, ובסך הכל - אם אתם לא חובבי אמנות גדולים, ולפחות כאשר המוזיאון בשיפוץ בחלקו הגדול - אפשר לוותר.
זמן גלידה! אכלנו בגלידריית Lo Squero. כבר היה קריר בשלב הזה של אחר הצהריים המאוחרים, ובכל זאת לא יכולנו לוותר. אז התעטפנו בצעיפים ובג'קטים מחממים וישבנו לאכול גלידה. המוכרת לא דיברה מילה באנגלית. זה נשמע לא נורא בשביל גלידריה - הרי What you see is what you get. אבל יש טעמים באיטליה שנקראים משהו כמו "Crema di fiori" (בטח שזה לא מדויק. אם אתם יודעים איטלקית, ואמרתי משהו מצחיק, ספרו לי על זה). אור ניסה לשאול את המוכרת מה הטעם הזה. היא ניסתה להסביר לו ומשום מה התחילה לצייר לו מפה של ונציה (יש לנו שתיים, תודה). זה היה משעשע.
עוד משהו מצחיק קרה בגלידריה. נכנס זוג גרמנים לגלידריה והם התחילו להזמין. הם דיברו בגרמנית והמוכרת דיברה באיטלקית, והם הבינו אחד את השני. עד עכשיו אנחנו עושים חיקויים של הגרמני אומר "פרגולה מיט אמרנה" (זה לא מצחיק בכתב כי אי אפשר להעביר את המבטא הגרמני הכבד. נסו להקריא את זה בקול רם במבטא גרמני. עדיין לא מצחיק? אותי זה מצחיק!).
האוטובוס הישיר האחרון למסטרה יוצא מונציה בשעה 20:35. אחר כך צריך לקחת שני אוטובוסים, והחל מ- 22:00 אפשר להגיע למסטרה רק באמצעות מונית בתעריף בלתי מתקבל על הדעת. לכן את ארוחת הערב שלנו באותו היום אכלנו במסעדה שליד המלון במסטרה. לא תופיע ביקורת בהמשך, כי היא הייתה סתמית ואכלנו בה סתם מחוסר ברירה, וחוץ מזה, היא במסטרה, מה הסיכוי שתגיעו לשם. אני אכלתי סלט "איטלקי" (ירקות, טונה וקצת מוצרלה) ואור אכל את כל שתי המנות בתפריט שאין בהן משהו שהוא לא אוכל (סלט קפרזה וקרוקטים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה