התחלנו את הבוקר בקפלת מדיצ'י, שנמצאת כ-20 מהמטר מהמלון. משם המשכנו לכנסיית סן לורנצו שנמצאת ממש מול המלון. הכנסייה, כמו רוב המבנים בפירנצה, תוכננה ע"י האדריכל ברונלסקי במאה ה-15. בכנסייה זו התפללו בני מדיצ'י ורובם נקברו בה.
 |
| קפלת מדיצ'י |
 |
| כנסיית סן לורנצו |
הכנסייה עצמה רגילה, אבל יש לה גם ספריה מעניינת שהכניסה אלייה בנפרד. בספריה יש ספרי רפואה עתיקים בהם מוסבר איך לרפא כל מיני מחלות, כולל איורים זוועתיים של קשירות וכו'. לא ממש רפואה מודרנית. נראה שלא היה כיף להיות חולה פעם.
מהכנסייה הלכנו לארמון מדיצ'י-ריקרדי, אבל שם המליצו לנו לחזור מאוחר יותר, אחרת ניאלץ לחכות 45 דקות כדי להיכנס. מכיוון שהיו לנו כרטיסים שהזמנו מראש לגלריה אופיצי לשעה מסוימת, לא רצינו לקחת את הסיכון והמשכנו משם לכיוון הגלריה. הגלריה נמצאת בכיכר סיניוריה, כיכר יפה עם כל מיני פסלים וביניהם העתק של הפסל של דוד של מיכאלאנג'לו. את הכיכר מקיפים פאלאצו וקיו (הארמון הישן), גלריה אופיצי, ועוד אתר כלשהו שקראנו עליו ולא הצלחנו למצוא אותו או להבין מה הוא בדיוק: משהו כמו לוג'יה די לאנצי. אם מישהו יודע על מה מדובר, נשמח לשמוע (אלא אם זה מקום ממש שווה ואז עדיף שתגידו שאין לכם מושג על מה אני מדברת, שלא נתבאס).
נכנסנו לארמון הישן, ששימש כאחד ממעונותיהם של בני מדיצ'י העשירים. בארמון צנוע זה הם נהגו לארח קבוצות צנועות של אורחים ב"אולם החמש מאות" וארוחות משפחתיות מצומצמות יותר בטח התקיימו ב"אולם המאתיים". יש בארמון גם חדר לכל בן משפחה (שמכיל פחות או יותר מיטה וארון).
אחרי פאלאצו וקיו, נכנסנו לגלריה אופיצי. בכניסה לגלריה יש שני תורים: האחד לרכישת כרטיסים והשני לכניסה עם כרטיסים או לקבוצות (בכל פעם שחיכינו באיזה תור, קפצה איזו מדריכת טיולים היסטרית וצעקה "אנחנו קבוצה, אנחנו קבוצה" ומיד הכניסו אותם קודם. באיזה שהוא שלב חשבנו לעשות את זה גם. מתמטית, גם שני אנשים - ואפילו פחות - הם קבוצה). הזמנו מראש כרטיסים באינטרנט, וכך נחסך מאיתנו אחד משני התורים. הארוך מביניהם באופן משמעותי. זה היה מאוד מספק. קצת פחות מספק מזה היה שהכרטיסים לגלריה אופיצי הם די יקרים, אנחנו הוספנו עוד כמה יורו לאדם על הזמנה מראש, ובסך הכל, הגלריה הייתה די מאכזבת. הציור המפורסם היחיד שם היה הציור של בוטיצ'לי, "לידתה של ונוס":
 |
| התמונה מהאינטרנט. אסור לצלם בגלריה. |
ציור יפה מאוד, אבל הציור המוכר היחיד שם. לפחות בשבילנו, שאנחנו לא מבינים גדולים באומנות. שאר הציורים היו חלקם מעניינים וחלקם לא. בשלב הזה של הטיול אני לא זוכרת אם כבר התייאשנו מציורי ישו צלוב או לא. בכל מקרה, הרבה ישו צלוב ראינו באיטליה ובפרט גם באופיצי.
אחרי הגלריה, המשכנו לכיוון כיכר סנטה קרוצ'ה שבה שוכנת בזיליקת סנטה קרוצ'ה, בזיליקה מלאת קברים של כל המי-ומי של פירנצה. בחזית הכנסיה יש מגן דוד. הסיבה לכך היא שהאדריכל שבנה את הכנסיה היה יהודי, ואף אחד לא שם לב איך שהוא שיבץ להם סמל יהודי בעיצוב של הבזיליקה, ועד היום זה עומד שם.
 |
| כנסיית סנטה מריה קרוצ'ה |
היום הזה היה מתיש. היתרון של פירנצה הפך לחיסרון קל. לא בזבזנו זמן בהגעה ממקום למקום, וכך יצא שכל היום רק נכנסנו ויצאנו מאתרים היסטוריים. כבר היה לנו בלגן בראש. היינו חייבים לצאת להפסקת גלידה. חיפשנו באיזור סנטה קרוצ'ה גלידרייה בשם Vivoli, שהייתה לנו המלצה עליה וגם את הכתובת שלה. חיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו. באיזשהו שלב ניסינו להתעלק על ה- Wi-Fi של אחד מבתי הקפה הקרובים כדי למצוא את הרחוב במפה, אבל ללא הועיל. בסופו של דבר הבנו שזה מטופש - הרי לא נסענו לאיטליה (רק) כדי לאכול גלידה. החלטנו להמשיך בטיול.
משם חזרנו שוב לארמון מדיצ'י-ריקרדי. עוד מקום מגורים לשעבר של משפחת מדיצ'י. אחרי פלאצו וקיו, כבר לא היה הרבה מה לחדש. מה שהיה שונה במקום הזה הוא שהיום הוא משמש עבור משרדי ממשלה, ואכן באחד החדרים היה מן מיני-פרלמנט כזה (לא מאוייש). בנוסף, בסוף הסיור הייתה תערוכה זמנית בנושא ההיסטוריה של העם הפלסטיני. התערוכה הייתה כולה באיטלקית, ולא הבנו מילה, אבל הרעיון הכללי הועבר דרך התמונות. בחדר של התערוכה הייתה מחברת גדולה עם עט והיה כתוב לידה "אם אתה מסכים ואם אתה לא מסכים עם התערוכה, אתה מוזמן לכתוב במחברת. נא לא לקשקש על התערוכה". שנינו כתבנו במחברת. מאוד עצבן אותי ששילמנו כרטיס כניסה לאתר תיירותי, וחלק מההכנסות עלולות להגיע באופן עקיף לסיוע לטרור. אור כתב די הרבה במחברת, אבל מה שהכי אהבתי שהוא כתב היה משהו כמו "נכון שהיהודים לקחו לפלסטינים את ארץ ישראל. אבל היהודים לא אשמים שהם יצאו לגלות. הם היו פה הרבה קודם. ישו היה בארץ ישראל והוא היה יהודי!".
 |
| חדר בארמון מדיצ'י-ריקרדי |
כמובן שלא באמת התכוונו לוותר על זכותנו לגלידה בהמשך היום. אמנם דחינו את זה כמעט לסוף היום, כדי לא לפספס כל מיני אתרים שפתוחים עד הערב המוקדם, והפסקת הגלידה קצת איבדה את משמעותה, אבל צריך לאכול גלידה באיטליה. גם אם זה הדבר האחרון שעושים לפני ארוחת ערב. אז חזרנו שוב ל-Gelateria Antica Florentina ברחוב Faenza. הפעם בחרנו טעמים שונים וגם הם היו מוצלחים.
עבר הרבה זמן, ובכל זאת - כדאי לדעת: לוג'יה די לאנצ'י היא "המוזיאון הפתוח" בכיכר הסניוריה, המבנה עם 3 הקשתות שיש בו המון פסלים. רובם מתארים סצינות מיתולוגיות, וכדאי להכיר את הסיפורים. יופי של דבר, אסור לפספס!
השבמחקתודה! אזכור את זה לביקור הבא :)
מחקחבל שהגעתם לאופיצי בלי קצת הכנה מראש. באותו אולם, מול ונוס, יש את הציור "אלגוריית האביב" של בוטיצ'לי, גם הוא ציור ענק ומלאכת מחשבת. בכלל, יש שם פניני אמנות מדהימות, למי שקצת מתמצא.
השבמחקאני יכול להמליץ על סדרה נהדרת של הBBC שנקראת The Private Life of a Masterpiece שמסבירה על יצירות מופת ועל האמנים שיצרו אותן. מרתק ויפהפה :-)
תודה! אני בטוחה שעוד אחזור לפירנצה מתישהו, ואז אערוך שם ביקור יותר מסודר :)
מחק